שתי חרדות ושעמום אחד

המפתח מסתובב בדלת, ואתם כבר יודעים. הכרית קרועה, התריס שרוט, ולידם יושב כלב שמחכה לכם בעיניים גדולות. ברגע כזה קל לחשוב שהכלב סובל מחרדת נטישה, וקל עוד יותר לכעוס. אבל מאחורי בית הפוך יכולים לעמוד שלושה סיפורים שונים לגמרי, ולכל אחד מהם יש דרך משלו.

בכתבה "העולם שנבדק בשיניים" הבטחנו לחזור לשאלה הזו. הנה התשובה.

החרדה של חיית הלהקה

הסוג הראשון נובע מטבעו של הכלב כחיית להקה. הכלב מרגיש בטוח רק כשהוא מוקף בבני הלהקה שלו, ובבית שלכם, בני הלהקה הם אתם. כשהוא נשאר לבד, הפחד מן הלבד מוביל אותו להתמקד בפתחי היציאה: בחלונות, בדלתות ובמרפסות. כל הסימנים מובילים אל הפתחים, כי שם, לפי ההיגיון שלו, נמצאת הדרך חזרה אליכם.

החרדה של מי שלקח פיקוד

הסוג השני הוא חרדה מדומיננטיות. כבר סיפרנו שכאשר איש אינו לוקח על עצמו את תפקיד מנהיג הלהקה, הכלב לוקח אותו בעצמו. כלב כזה ינסה לתפוס בעלות על בני הבית, וגם כאן, בני הבית הם אתם. הוא ינבח בקול רם, יביע כעס, וכשיישאר לבד הוא עלול להרוס דברים בבית. האחריות על הלהקה כולה מונחת על כתפיו, והיא כבדה מדי לכלב אחד. ראו "הלב הפראי שבסלון".

ולפעמים אין כאן חרדה כלל

יחד עם זאת, במקרים רבים מתברר שהכלב רגוע לחלוטין. הוא פשוט עוד לא יודע להבחין בין משחק מותר למשחק אסור: מותר ללעוס עצם, ואסור ללעוס את הספה. כאן הדרך עוברת דרך לימוד סבלני של מה שייך לו. ראו "העולם שנבדק בשיניים".

שלושה רמזים לזיהוי

• הנזק מתרכז ליד הדלת, החלון או המרפסת: כך נראית לרוב החרדה של חיית הלהקה.
• נביחות רמות, כעס ושמירה על בני הבית כעל רכוש: אלה סימני החרדה מדומיננטיות.
• נעליים, כריות וכבלים, כמו צעצועים שפוזרו בבית: כאן מדובר לרוב בכלב שעוד לא למד מה מותר ללעוס.

בכתבה הזאת:Dog PsychologyBehavior & HandlingPuppy Start