העולם שנבדק בשיניים
גור מכיר את העולם דרך הפה, ומה שלמד שנעים לכרסם, הוא ימשיך לכרסם. שתי הנחות מוטעות על הרס בבית, ומה באמת עומד מאחוריו.
גור פוגש את העולם קודם כול דרך הפה. בשבילו, לנגוס היא דרך לשאול שאלה: מה זה, מה טעמו, האם הוא נעים, האם הוא שלי. כשהתשובה שהוא מקבל היא שנעים מאוד ללעוס נעל, הוא ימשיך לשאול את אותה שאלה שוב ושוב.
זו הטעות שכמעט כל בעלי הגורים עושים בתחילת הדרך, והיא נשענת על שתי הנחות שנשמעות הגיוניות.
ההנחה הראשונה: זה רק משחק, וזה יעבור
הרבה אנשים מניחים שגור הורס רק כי הוא משחק, ושהכול ייפסק לבד כשיתבגר. אלא שאם הכלב השתכנע שהדברים שלכם הם צעצועים, הנעליים, הספה, הבגדים, נייר הטואלט והכבלים, הוא ימשיך ללעוס אותם גם בגיל שנה, ובגיל שנתיים, ובכל גיל. הבגרות מחזקת את הלסת ומשאירה את ההרגל במקומו.
ההנחה השנייה: זו חרדה
כשהבית נמצא הפוך דווקא כשאיש אינו בבית, קל לחשוב שהגור סובל מחרדת נטישה. במקרים רבים הסיפור פשוט יותר: הגור משועמם, והשעמום יוצא על הרהיטים. וכיוון שכשאנחנו בבית אנחנו כועסים עליו, הוא לומד לעשות זאת דווקא כשאנחנו לא שם. כך נוצר בעינינו הרושם שזו חרדה, כי זה קורה כשהוא לבד.
מה עוזר באמת
מלמדים את הגור, מוקדם ככל האפשר, מה שייך לו: צעצועים ללעיסה שהוא אוהב, שמחכים לו במקום קבוע. כשהוא תופס חפץ אסור, מחליפים אותו בשקט בצעצוע שלו ושמחים כשהוא לועס אותו. ומקפידים שהגור יקבל מספיק פעילות, משחק ואתגר לאף ולראש לפני שהוא נשאר לבד, כדי שהשעמום לא יחפש לו כרית ספה.
בעיניים שלו
הנעל הזו מריחה כמו מי שאני הכי מתגעגע אליו. כשהבית ריק, היא הדבר הכי קרוב.
המשפט ששווה לזכור
מה שהגור לומד בפה, הוא זוכר לאורך כל חייו. לכן מלמדים אותו מוקדם מה שלו.
על שני סוגי החרדה, ועל הדרך להבחין ביניהם לבין שעמום, בכתבה "שתי חרדות ושעמום אחד".
Spa Daniel Academy
בשיעור פרטי עם דניאל ב־Academy לומדים להבחין בין שעמום לחרדה, ולבנות לגור עולם שבו יש לו מה ללעוס, ולכם ספה שלמה.
בכתבה הזאת:Puppy StartBehavior & HandlingDog Psychology